"מצאתי את שאהבה נפשי"
שיר השירים, פרק ג'
חומות קורסות
מאת: מאיה
מקסימוף
יועצת נישואין
כשרחל סיפרה לי על הקשיים בהם היא נתקלת בתקופת
השידוכים שנמשכת כבר שלוש שנים, התפלאתי. נתוני הפתיחה
שלה היו מרשימים בהחלט. היא הייתה בת למשפחה מיוחסת
עד מאוד, אביה רב חשוב ומכובד, היא מורה נערצת ויש לה
משרה טובה למרות גילה הצעיר.
כשנכנסה למשרדי גברה פליאתי. רחל סיפרה שעד כה שום
שידוך לא התקדם מעבר לפגישה אחת, ובכלל, כמעט לא
מציעים לה הצעות.
בדרך כלל אני מראיינת את המועמדת, אבל רחל לא נתנה
לי לשאול דבר. היא הייתה עסוקה בלראיין אותי. נטלה כסא
והתיישבה מולי, כשהיא מתחילה לחקור כמה זמן אני שדכנית,
ומה זה בכלל משרד שידוכים, והאמת שהיא לא מחזיקה מסגנון
כזה של הצעות... "תראי, אני כאן למרות שממש לא רציתי. אבא
שלי לחץ עלי לפנות למשרד שלכם"...
לא ארכו יותר מחמש דקות והבנתי את התמונה, לא ארכו יותר
מעשר דקות עד שרחל השילה את הנוקשות והרשמיות וסיפרה
על עצמה. מה היא רוצה, לאן היא שואפת, ואיך היא רואה את
הבית שהיא רוצה להקים.
לאחר ששוחחנו הסברתי לה איך עובדת המערכת של משרדנו.
ביקשתי ממנה פרטים מלאים ותמונה. "סליחה", רחל הביטה בי
נדהמת, בעיניה פלדה. "את באמת מתכוונת שאביא לך תמונה
שלי, שתופץ בין כל השדכניות? אין על מה לדבר".
זה בסדר גמור, רחל, הרגעתי אותה. אם את לא רוצה, את לא
חייבת, אבל להכניס אותך למאגר ללא תמונה – לא אוכל.
סיימנו את הפגישה ורחל יצאה ממשרדי. גבוהה, זקופה ללא
חת, אבל אני ראיתי את הקימור הקל בגב, ואת הרטט החולף
בזוויות הפה. אני מכירה בחורות כאלה. התוך שלהן רך ופגיע,
אבל הן מגינות על עצמן במעטה קשוח ובדיבור עוקצני וישיר.
כעבור שבועיים צלצל הטלפון במשרדי. זו הייתה רחל. "תראי",
היא נאנחה, "אולי בכל זאת אנסה להכניס תמונה שלי למערכת.
זו השתדלות מינימלית, ואצלי אין שום התקדמות".
בשמחה, הגבתי ומילאתי פרטים, כשאני מבקשת דמי רישום.
"מה?" רחל שוב נדהמה, ועשתה זאת בקול רם שגרם לי להתכווץ
מעט. "לשלם? על מה? כשתעשו שידוך - תקבלו תשלום. רגע
אחד קודם לכן אני לא משלמת!"
מניסיון של שנים ידעתי שאם אחזיר לה בצורת הדיבור בה היא
פנתה אלי - לא ייצא מכך דבר, אבל אם אצליח להשיל ממנה את
חומות ההגנה שבנתה לעצמה - אוכל לדבר אל ליבה, ואני כל כך
רציתי לעזור לבחורה הזו.
בסופו של דבר, אחרי הסבר נרשמה רחל על פי הפרוצדורה.
הותירה את תמונתה ואת פרטיה, ושילמה כנדרש.
ה' יעזור, ואני בטוחה שתמצאי את בן זוגך בקרוב ממש,
בירכתי אותה בחום, והיא ענתה בשקט "אמן".
בערב אחד צלצל פעמון בדלת ביתי. ניגשתי לפתוח. להפתעתי
זו הייתה רחל.
"לא ענית לי בטלפון, ואני חייבת לדבר אתך", הסבירה את
הופעתה הפתאומית. אני מצטערת, התנצלתי. מן הכניסה שמה
לב לדלת הסלון הסגורה ולהדי השיחה העולים ממנו.
אולי נדבר ביום אחר? הצעתי.
רחל הביטה בדלת הסגורה, שתקה כמה רגעים ולתדהמתי
קרסה אל תוך זרועותיי ופרצה בבכי סוער. היא השתנקה תוך
שהיא מוחה את הדמעות בשרוולה. "מיה, מה יהיה איתי? אני
כבר לא יכולה יותר"...
הבחורה הייתה זקוקה לעזרה ראשונה. הכנסתי אותה אל חדר
פנימי בביתי, הגשתי לה כוס מים קרים וחבילת ממחטות נייר.
התיישבתי מולה וניסיתי להבין על מה הסער.
"אני פשוט לא מבינה למה זה קורה לי. שבוע עבר מאז
שהכנסתי את הפרטים שלי למשרד, ועדיין לא התקשרו, ואתמול
שוב הסתיימה פגישה ראשונה בלי שום תוצאות, ואני כל כך
רציתי להמשיך... האם נגזר עלי לסיים את חיי כרווקה? למה זה
ככה, מיה, למה?"
רחל תלתה בי עיניים אדומות, ואני הבטתי ישר לתוך עיניה
והרגשתי שהיא באמת רוצה לדעת את התשובה, שהיא מוכנה
לקבל אותה.
סיפרתי לרחל שאני מעריכה אותה מאוד, אבל הקסם שלה
מוחבא עמוק, ולפעמים לא תמיד אפשר לראותו. אמרתי
לה שמניסיוני בחורים מחפשים את הניגוד של אישיותם. הם
מחפשים את העדינות, את הרוגע ובעיקר – את החיוך.
בשעת לילה מאוחרת היא עזבה את ביתי רגועה יותר. רחל
בחורה חכמה, והבינה.
החומות שלה יתחילו להיסדק, אני בטוחה. בעזרת ה' זה יקרה
לאט, אבל בטוח. הערב הישועה שלה קרובה יותר מתמיד, אין
לי ספק.
